עין יהב מאז ועד היום

 

בשנת 1958 החלו להתעניין חגי פורת ושי בן אליהו, ששהו בתקופת נערותם אצל משפחותיהם במושב כפר יהושע,
בהקמת יישוב חדש באזור שומם בנגב. לאחר בדיקת כמה אפשרויות החליטו לפעול למען הקמת יישוב בעין יהב .
היה ברור להם שהדרך להקמת היישוב היא באמצעות גרעין נח"ל (כמו בעין גדי וביטבתה באותה תקופה),
ואך טבעי היה הדבר בעיניהם, בהכירם חיי מושב, שיש להפנות למקום גרעין של תנועת המושבים.
אולם הפניות לצבא, למחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית ולמוסדות אחרים נתקלו בזלזול ובהתנגדות -
הצבא לא ראה צורך בטחוני בהקמת יישוב בגבול ירדן השקט ואנשי מחלקת ההתיישבות לא האמינו בהצלחת יישוב במקום, אולי בשל כשלונות העבר. רק התערבותו הישירה של דוד בן-גוריון ראש הממשלה ושר הבטחון הביאה לאישור הפיכת המקום להיאחזות נח"ל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



בקיץ 1959 הגיעו למקום חגי, שי ועוד שישה מבני כפר יהושע שהתנדבו לסייע להכין את גן הירק לשתילות הסתיו
וב-23 לנובמבר 1959 עלה לעין יהב גרעין "נאות". הגרעין היה של בני מושבים ובוגרי בתי ספר חקלאיים
שהתארגנו במסגרת תנועת המושבים ומנו 40 איש, כולל עשר בנות.
הם הגיעו למקום לאחר סיום הטירונות והיו מיועדים להישאר במקום שנה ואחר כך לעזוב להמשך שירותם הצבאי.
יחד איתם עלו למקום עוד כ-20 אנשי הסגל הצבאי של ההיאחזות.

התנאים היו קשים. חלק מאנשי ההיאחזות גרו בבתים ש"ירשו" מקודמיהם והשאר התגוררו באוהלים.
בהמשך נבנו צריפים "חדשים" (משרידי המעברות שחוסלו ברחבי הארץ).
לא היו כל אמצעי צינון בקיץ הקשה. הבידוד והריחוק מהמשפחה, מחברים, מתרבות ובידור היו קשים ומעיקים.
כלי העבודה ואמצעים אחרים לקיום המשק והחיים השוטפים היו פרימיטיביים, אפילו יחסית לאותם זמנים .

בסתיו 1962, לאחר 3 שנים הפך המקום מהיאחזות ליישוב אזרחי. היישוב החדש היה שיתופי וזכה לכינוי "מושבוץ".
המושבוץ פעל כקיבוץ לכל דבר פרט למגורים של הילדים בבית הוריהם. מסגרת זו קוימה עד למעבר לישוב הקבע.
השדות עובדו במשותף, היה סידור עבודה, גיוסים, גם מטבח וחדר אוכל. 
מרבית החברים היו כאמור בני מושבים ותוך זמן לא רב הוחלט להפוך את המקום למושב.
החלטה זו נראתה הזוייה בעיני כל מי שחשב שהוא מבין משהו בחקלאות והתיישבות.
בתקופת ה"מושבוץ" התרחבו שטחי הגידול. שטח של כ 1000 דונם הוכשר בידי קק"ל בשפך נחל נקרות.
בשנות ה"מושבוץ" גידלו בעיקר ירקות : עגבניות, חצילים, בצל, שום, מלפפונים, מלונים וגם פרחים : סיפנים ופרזיות.
גידולים אלו גדלו בערבה שלא בעונתם הטבעית ונמכרו במחירים גבוהים. הסיפנים היו הגידול הראשון שנשלח לייצוא מהערבה באמצע שנות ה-60. באותו זמן טרם שווקו פרחים להולנד, שם היו בורסות הפרחים בחיתוליהן.
במקביל נערך בגן הירק ניסיון שהצליח בגידול עגבנית בטפטוף .זה לא היה הנסיון הראשון בשיטה זו,
אולם כאן הסיקו מסקנות במהירות ועברו מיד ליישומן בהיקף גדול.
כתוצאה מכך התפשטה שיטה זו לגידולים רבים ברחבי הארץ ובעולם כולו.

ב-1965 החלה הבנייה ביישוב הקבע וב-1967 עברו לנקודה החדשה 19 משפחות וארבעה רווקים.
בשלב זה חולקו החלקות המשותפות וכל חבר קיבל חלקה פרטית משלו בת 20 דונם וכן את הציוד הבסיסי לעיבוד משקו.
תפ פרק המשק השיתופי. מושב ראשון קם בערבה.
הנקודה הישנה הועברה לידי צה"ל. השם עין יהב עבר עם המתיישבים לנקודה החדשה.

מושב עין יהב המשיך להתפתח ולגדול וכיום חיות בו כ 200 משפחות,
מחציתן בני הדור השני שבחרו להקים את ביתם במקום. רוב המשפחות מתקיימות מחקלאות, 
וחלקן משלבות בפרנסתן תעסוקה בתיירות ובתחומים אחרים.

מתוך הספר ערבה אין קץ / אמנון נבון

  • Black Facebook Icon
  • Black Instagram Icon
  • Black Google Places Icon

  porat.farm@gmail.com

מכוורת ומרכז מבקרים פורת עין יהב , ישראל

טל:  052-3666755, 058-5666032